<h1>נמוקי יוסף — שבועות</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[שבועות ל"ה ע"א] כמאן דאמר להו, דוודאי להנך דקיימי גביה קאמר והכי ייחד עדיו, קמ"ל. וטעמא דהכא דלא מצי להשביען מספק, ולעיל אמרינן דיכול אדם להשביע את חבירו מספק אם יודע לו עדות אם לאו, כתב הרנב"ר ז"ל משום דמי שעומד בבית הכנסת מסתמא אינו משביע את כולם, שיודע הוא שיש ביניהם שאין יודעין לו עדות כלל, ונמצא שהוא כולל את המושבעין בתוך אותן שאינן מושבעין, והלא לא ייחד עדיו. אבל כשייחד רשאי להשביען מספק.
[שבועות ל"ה ע"א] תניא נמי וכו'. דמדתניא ועדיו ביניהן דפשיטא, אלא לאשמעינן הא דשמואל נקטה, דאע"ג דעומדים בצדו לא ייחד עדיו.
[שבועות ל"ה ע"א] כל (המעמידין) [נדצ"ל העומדין] כאן. כתב הרנב"ר ז"ל דכל העומדין כאן בבית זה קאמר, דבכה"ג כולן חייבין ואפילו אותן שאינן עומדין אצלו. והיינו טעמא משום דבין מרובין בין מועטין, כל שהוא מפרש שמשביע את כולן יחד עדיו מיקרי. ומדברי הרמב"ם ז"ל למדתיה בפ"ט מהלכות שבועות [ה"ט]. עכ"ל. וזה שלא כפרש"י ז"ל דכתב דכל העומדין כאן אותם העומדין אצלו ייחד, וחייבין משום דפריש הכי בהדיא. משמע מדבריו ז"ל דאם לא היה שום אחד עומד בצדו, אפילו אמר כל העומדין כאן לא הוי מייחד עדיו ופטורין.
